סיכום מערכות המלחמה בעבר הירדן המזרחי חותם את פרשת כיבוש האזור, ומציין את המלכים שהובסו ואת השבטים שהתיישבו במקומם [ביאור שטיינזלץ]. משה ובני ישראל הכום, כלומר הכו את כל עמי האזור, וַיִּתְּנָהּ, נתנו את ארצם לנחלה.
התואר מֹשֶׁה עֶבֶד ה' מודגש בפסוק כדי להבהיר שכל פעולותיו נעשו על פי ציווי אלוהי מפורש. אף על פי שהיה איסור כללי לכבוש שטחים מחוץ לארץ ישראל בטרם יושלם כיבוש הארץ עצמה, משה פעל כאן כשליחו של ה'. הן עצם הכיבוש והן חלוקת הארץ לנחלה לשבטי ראובן, גד וחצי המנשה, נעשו מכוח פקודתו הישירה של ה' [מלבי"ם].
מבחינת מסורת הקריאה והכתיבה, במילה לָראוּבֵנִי האות אל"ף נחה ואינה נהגית, ובמילה הַמְנַשֶּׁה הקריאה היא רפה וללא דגש. מעבר לכך, פסוק זה מקדים את רשימת מלכי כנען המובסים המופיעה מיד לאחריו. מסורת ההלכה קובעת כי רשימה זו, בדומה לרשימת עשרת בני המן, חייבת להיכתב בספר התורה בצורה של "אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה", כלומר עמודות ישרות המונחות בדיוק זו מעל זו. צורה זו שונה מן המבנה המשולב והיציב של "אריח על גבי לבנה" שבו נכתבות שירת הים ושירת דבורה. הסיבה למבנה הלא יציב ברשימת המלכים היא סמלית: בניין הבנוי מלבנים המונחות באופן חופף לחלוטין אינו יכול לעמוד לאורך זמן, וכך מומחשת מפלתם המוחלטת של המלכים. צורת כתיבה זו אינה רק מנהג, אלא הלכה מחייבת שאי קיומה פוסל את הכתב [מנחת שי].