יצא לכם פעם לנסות לחלק שטח ענק בין הרבה קבוצות של אנשים, ולחשוב איך עושים את זה בצורה הכי הוגנת שיש? בני ישראל הגיעו לרגע היסטורי ומרגש מאוד, הרגע שבו הם מקבלים סוף סוף את הנחלות הקבועות שלהם בארץ המובטחת. המילה וְאֵלֶּה מתכוונת לנחלות ולערים שחולקו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, כלומר בארץ ישראל שנמצאת בצד המערבי של נהר הירדן. מי שניהל את החלוקה החשובה הזו היו המנהיגים אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם, כלומר המנהיגים שהעבירו את הארץ לעם, יחד עם ראשי הַמַּטּוֹת, שהם ראשי השבטים.
המשימה הגדולה הזו הופקדה בידי קבוצה מיוחדת שכללה את אלעזר הכהן, את יהושע בן נון ואת ראשי השבטים. מעניין לראות שהשם של אלעזר כתוב לפני השם של יהושע. זה קרה כדי להראות עד כמה תפקיד הכהונה הוא מכובד וחשוב, וגם כי ה' ציווה שיהושע צריך לעבוד יחד עם אלעזר. ממש כמו שמשה רבנו חילק את הארץ בעבר הירדן המזרחי, גם כאן שבט לוי לא קיבל שטח רגיל משלו אלא רק ערים לגור בהן. כדי שבכל זאת יישארו בדיוק שנים עשר שבטים שמקבלים נחלה, שבט יוסף פוצל לשני שבטים נפרדים, אפרים ומנשה.
אבל איך בדיוק הם ידעו איזו נחלה לתת לכל שבט? החלוקה נעשתה בשילוב מיוחד של הכוונה מהשמיים ושל חוכמת בני האדם. קודם כל, המנהיגים לא בחרו בעצמם איפה כל שבט יגור, אלא השתמשו בגורל מיוחד על פי הציווי של ה'. הגורל הזה קבע את האזור הכללי של כל שבט. אחרי שהגורל בחר את האזור, יהושע וראשי השבטים בדקו כמה אנשים יש בכל שבט. שבט שהיו בו המון אנשים קיבל שטח גדול יותר בתוך האזור שלו, ושבט עם מעט אנשים קיבל שטח קטן יותר. כך כולם קיבלו בדיוק את מה שהם צריכים, בשילוב של החלטת ה' ושיקול הדעת של המנהיגים.