יצא לכם פעם להיות בקבוצה שבה כולם החליטו לעשות משהו לא טוב, ורק אתם חשבתם אחרת? זה מצב ממש לא פשוט. זה בדיוק מה שקרה לכלב בן יפונה. עכשיו, כשהוא עומד מול יהושע, הוא נזכר בשליחות החשובה שלו כמרגל, לפני המון שנים.
כלב מזכיר שהוא היה אז אדם בוגר וחשוב שמייצג את השבט שלו, אבל הוא גם רוצה להדגיש נס גדול שקרה לו: למרות שעברו מאז ארבעים וחמש שנים של נדודים במדבר, הכוח שלו נשאר בדיוק אותו הדבר. ה' שמר עליו והשגיח עליו במיוחד, כדי שיוכל לקבל עכשיו את הנחלה שלו בארץ.
כשכלב מספר על מה שקרה עם שאר המרגלים, הוא אומר שהוא השיב דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי. למה הוא מתכוון? שאר המרגלים תכננו להגיד דברים רעים על הארץ, וכלב פחד מהם מאוד. לכן, הוא עשה משהו חכם: כשהוא היה איתם, הוא עשה את עצמו כאילו הוא מסכים איתם. הוא דיבר אליהם בצורה אחת, אבל בלב שלו הוא חשב משהו אחר לגמרי. רק כשהוא חזר בשלום אל המחנה והגיע אל משה, הוא יכול היה להפסיק להעמיד פנים, והוא אמר את האמת האמיתית שאותה שמר בלב שלו כל הזמן.