חתימת תקופת כיבוש הארץ בידי יהושע והמעבר לשלב חלוקת הנחלות לשבטים, שזורים בהיסטוריה הקדומה של העיר חברון ובגבורתו יוצאת הדופן של כלב בן יפנה. הכתוב מציין כי וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ היה קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע. המילה קִרְיַ֣ת משמעותה עיר [מצודת ציון], והפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת השם "ארבע" והגדרתו של אותו אדם כענק.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשם מעיד על המציאות ההיסטורית של ענקים שחיו באזור [מלבי"ם]. על פי הפשט, "ארבע" היה שמו הפרטי של הענק המייסד, אביהם של שלושת הענקים המפורסמים אחימן, ששי ותלמי [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. לחלופין, השם מתייחס למספרם הכולל של ארבעת הענקים הללו יחד, האב ושלושת בניו [רש"י, אברבנאל]. הסבר נוסף הוא שאותו ענק מייסד היה כה עצום, עד שקומתו וכוחו היו שקולים לארבעה אנשים רגילים [אברבנאל], או שזקנתו וכוחו לבדם היו שקולים כנגד ארבעתם [אלשיך].
לצד הפירוש הפשטני, קיימת מסורת מדרשית המזהה את הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים עם אברהם אבינו. זהות זו נלמדת מהמילה ה֑וּא, המקשרת לאברהם. לפי דרך זו, השם "ארבע" בלשון נקבה רומז לארבעת הזוגות שקבורים במערת המכפלה בחברון שאותה קנה אברהם: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. זכותו של אברהם, שהיה גדול ברוחו מכל הענקים הפיזיים, היא שעמדה לכלב בן יפנה וסייעה לו להחליש את כוחם ולכבוש את העיר [אלשיך].
סיומו של הפסוק, וְהָאָ֥רֶץ שָֽׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה, חותם את שבע שנות הכיבוש. העמים המקומיים נכנעו, מה שאפשר לישראל להתפנות לעיסוק בחלוקת הארץ [רש"י, שטיינזלץ]. מבחינה כרונולוגית, בקשתו של כלב להילחם על חברון התרחשה עוד בעיצומה של המלחמה, אך היא נכתבה כאן כדי להסמיכה לפרשיית חלוקת הארץ [מצודת דוד, אברבנאל].
הפרשנים חלוקים לגבי משמעותה של שקיטה זו. מחד גיסא, השקט מבליט את אומץ לבו הנדיר של כלב, שדווקא בעת שהארץ כולה כבר נחה ממלחמות, הוא בחר מרצונו לצאת לקרב קשה מול הענקים, כאשר ה' הפיל עליהם פחד אלוהי [אלשיך, אברבנאל]. מאידך גיסא, יש מי שרואה בשקט הזה חיסרון, שכן הוא נבע מעצלותם של בני ישראל שחדלו מלהוריש את העמים הנותרים [רד"ק]. גישה מדרשית נוספת קושרת את השקט ההיסטורי לאברהם, ומסבירה כי השקט ממלחמה שחוו ישראל במשך ארבעים שנה במדבר, ניתן להם כשכר על כך שענקי חברון נהגו כבוד באברהם בעבר [רש"י].