חלוקת הארץ מגיעה לשלב מעשי, ובמעמד זה נפגשים שני מנהיגים ותיקים, היחידים שנותרו בחיים מדור המדבר. כלב בן יפונה ניגש אל יהושע כדי לתבוע את הנחלה שהובטחה לו עשרות שנים קודם לכן.
הכתוב פותח במילים וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי־יְהוּדָה, ומתעוררת השאלה מדוע שבט שלם ניגש יחד עם כלב, אם מדובר בבקשה אישית שלו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבני יהודה באו כדי לתמוך בכלב ולעזור לו בבקשתו, וכן מתוך כבוד ליהושע ולכלב עצמו, שהיה נשיא השבט [מצודת דוד, חומת אנך, אברבנאל]. כמו כן, עד שלב זה שבט יהודה טרם הוזכר לבדו למרות חשיבותו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש מי שמסביר כי כלב בחר להעלות את בקשתו באופן פומבי בנוכחות בני שבטו, כדי למנוע מהם הקפדה ותרעומת עליו על כך שהוא נוטל לעצמו נחלה גדולה ומובחרת בהר לבדו [אלשיך].
כלב, המכונה הַקְּנִזִּי – ככל הנראה על שם אבי המשפחה או אביו החורג [ביאור שטיינזלץ] – פונה אל יהושע חברו ומזכיר את הבטחת ה' עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ, כלומר, בענייני ובעניינך [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ההבטחה המדוברת היא ששניהם יחיו, ייכנסו לארץ ויירשו את חלקם של שאר המרגלים שמתו במדבר [מצודת דוד, חומת אנך].
הפרשנים דנים מדוע כלב כורך את עניינו יחד עם עניינו של יהושע ומזכיר את שניהם. גישה אחת מסבירה שכלב עשה זאת מתוך רגישות; כדי לא לומר במפורש שכל שאר העם מתו במדבר כעונש, הוא ניסח זאת כהבטחה חיובית הנוגעת לשניהם בלבד, מתוך כבוד לדור הבנים העומד מולו [אברבנאל]. גישה נוספת רואה בכך הדגשה של שותפות הגורל והזכות הרוחנית של שניהם. שניהם הצליחו להתגבר על כוחות רוחניים שליליים של חטא המרגלים, ולכן טוען כלב שמכיוון שהוא אינו מלך כמו יהושע, מן הראוי שלכל הפחות יקבל את נחלת חברון כהוקרה על עמידתו בניסיון [אלשיך].
מנגד, ישנו פירוש הרואה באזכורו של יהושע מהלך לוגי שנועד לבסס את התביעה של כלב על העיר חברון. ה' הבטיח לכלב שתי הבטחות שונות: האחת הייתה הבטחה פרטית שזרעו יירש את הארץ שבה דרך, והשנייה הייתה הבטחה כללית שניתנה גם ליהושע, ולפיה שניהם יישארו בחיים וייכנסו לארץ. על ידי הזכרת ההבטחה המשותפת לשניהם, כלב מוכיח כי ההבטחה הראשונה והייחודית שניתנה לו לא נועדה רק להבטיח את הישרדותו במדבר, אלא להעניק לו נחלה ספציפית – את העיר חברון [מלבי"ם].