מעמד זה מהווה נקודת שיא של סגירת מעגל והשלמת הבטחה היסטורית. שני אישים שבעבר עמדו יחד כשווי מעמד בשליחות מסוכנת, ניצבים כעת בתפקידים שונים: המנהיג העליון מעניק נחלה וברכה לחברו הנאמן על עמידתו האיתנה.
וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ בניגוד לעבר, אז יצאו השניים כמרגלים במעמד זהה, כעת יהושע הוא המנהיג, והוא מעניק לכלב את ברכתו והסכמתו [ביאור שטיינזלץ], ומברך אותו על דבריו הטובים [אברבנאל]. הפרשנים מציעים מספר טעמים למהותה של ברכה זו. יש המסבירים כי יהושע בירך אותו שיצליח במלחמתו מול הענקים יושבי הארץ [מצודת דוד, אלשיך]. דעה נוספת מציעה כי הברכה נועדה להגן על כלב מפני עין הרע, לאחר שהצהיר כי גם בהיותו בן שמונים וחמש כוחו רב כפי שהיה בגיל ארבעים, או לחלופין, ברכה שזרעו יתרבה כדי שיוכל למלא את הנחלה הגדולה שקיבל [אלשיך].
וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן רוב הפרשנים מסכימים כי הנתינה לא כללה את העיר חברון עצמה, שכן היא הוקדשה להיות עיר מקלט והייתה שייכת לכוהנים יחד עם מגרשיה. הכוונה בפסוק היא לשדות העיר ולחצריה, כלומר לכפרים הסמוכים אליה. נתינה זו נעשתה משום שזהו המקום הספציפי שאותו ביקש כלב [ביאור שטיינזלץ].
נתינה זו ניתנה לכלב לְנַחֲלָה באופן חריג. הנחלה לא נפלה בחלקו על ידי הגורל הרגיל של חלוקת הארץ לשבטים ולמשפחות, אלא ניתנה לו ישירות על ידי יהושע ועל פי ציווי ה', משום שמילא אחר רצון ה'. כלב ביקש לקבל דווקא נחלה זו כדי שצדקתו לא תישכח מפי זרעו ושמו יעמוד לעולם [אברבנאל]. עם זאת, מודגש כי זכייתו של כלב בנחלה לא נבעה רק מכוח ברכתו של יהושע, אלא בזכות נאמנותו המוחלטת לה' [אלשיך].