יהושע, פרק י״ד, פסוק ח׳

כלב בן יפונה מציג ניגוד חד בין התנהגותו הנאמנה לבין מעשיהם ההרסניים של שאר המרגלים, תוך הדגשת דבקותו המוחלטת ברצון ה'.

על אף חטאם הכבד של המרגלים, כלב מתייחס אליהם במילה וְאַחַי. בחירה זו מעידה על ענווה ומידות טובות, שכן הוא חולק להם כבוד בקוראו להם "אחיי", ונמנע מלדבר בגנותם מעבר להכרח, כשהוא משתמש במילה אחת בלבד כדי לתאר את פועלם השלילי [חומת אנך].

המרגלים הִמְסִיו את לב העם, מילה הנגזרת משורש המסה. הפרשנים מסכימים כי משמעות הפעולה היא הפחדת העם והמסת האומץ והרצון שלהם להיכנס לארץ ישראל. צורת כתיבת המילה הִמְסִיו יוצאת דופן, והפרשנים מציינים כי היא אינה נכתבה על פי כללי הדקדוק העברי המקובל, אלא נוטה על פי משקל השפה הארמית [רד"ק, מנחת שי, מלבי"ם]. בנוסף, המבנה הדקדוקי הייחודי של המילה מלמד כי כל אחד ואחד מן המרגלים, באופן אישי, לקח חלק פעיל בהמסת לב העם [רד"ק].

לעומת הסתתם של שאר המרגלים, כלב עמד באומץ מול העם ולא ירא מהם [מלבי"ם]. הוא מצהיר וְאָנֹכִ֣י מִלֵּ֔אתִי, ביטוי המבטא שלמות וגמר [מצודת ציון]. כלב השלים את המשימה, החזיק בדבר ה' ומילא אחר רצונו באופן מלא ובדברים כנים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מתוך כך, עולה הטענה כי מאחר ששאר המרגלים חטאו, חלקם בארץ ראוי לעבור כעת אליו, גם על סמך השבועה שנשבע לו משה [אלשיך].