יהושע, פרק י״ד, פסוק ח׳

כלב מציג ניגוד בין דבקותו המוחלטת ברצון ה' לבין מעשיהם ההרסניים של שאר המרגלים. למרות חטאם הכבד, הוא מתייחס אליהם בענווה וקורא להם וְאַחַי, כדי לחלוק להם כבוד ולהימנע מדיבור בגנותם מעבר להכרח. הוא מציין כי כל אחד מהם לקח חלק אישי ופעיל בהפחדת האומה, ומתאר כיצד הם הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם והמיסו את האומץ והרצון שלהם להיכנס לארץ ישראל. לעומת הסתתם, כלב עמד באומץ מול העם ומצהיר וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי, כלומר השלים את המשימה ומילא אחר רצון ה' באופן מלא ובדברים כנים. מתוך נאמנות זו הוא טוען כי מאחר שהמרגלים חטאו, חלקם בארץ ראוי לעבור כעת אליו.