חלוקת נחלות השבטים בארץ כנען נשענת על חלוקה מוקדמת יותר שכבר בוצעה מחוץ לה. הכתוב מבאר כי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה, כלומר משה כבר העניק לאותם שבטים את נחלתם באזור שכבש מידי מלכי האמורי מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן [שטיינזלץ]. בנוסף, וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם, שכן שבט לוי לא נכלל בחלוקת הנחלות הרגילה בין השבטים, כפי שציווה ה' [מצודת דוד, שטיינזלץ].
הצגת עובדות אלו נועדה להסביר את הרקע לחלוקה שעורך כעת יהושע. מכיוון שמשה כבר דאג לנחלת שני מטות וחצי, ושבט לוי אינו מקבל חלק, לכאורה היו אמורים להישאר רק שמונה שבטים וחצי הזקוקים לנחלה. ציון נתונים אלו מציב את התשתית להבנת האילוץ של יהושע לחלק את הארץ דווקא לתשעה מטות וחצי, כפי שיוסבר מיד לאחר מכן [מצודת דוד].