כלב בן יפונה עומד לפני יהושע וסוקר את שליחותו ההיסטורית, תוך שהוא מדגיש את עמידתו האיתנה מול לחצים ואת ההשגחה שליוותה אותו. ציון גילו אינו מקרי; האנשים שנשלחו לרגל לא היו צעירים, אלא גברים בוגרים ובעלי מעמד שייצגו את שבטיהם [ביאור שטיינזלץ]. כלב מזכיר את גילו גם כדי להדגיש את הנס שנעשה לו: אף שעברו מאז ארבעים וחמש שנות נדודים וצער במדבר, כוחו נותר כשהיה. עובדה זו מוכיחה כי ה' שמר עליו והשגיח עליו במיוחד, כדי שיוכל לרשת את נחלת הענקים שעליה הוא מבקש כעת לקבל בעלות [אלשיך].
במרכז דבריו עומדת ההצהרה כי השיב דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש לקרוא מילים אלו על דרך הניגוד: כאשר עם לבבי – ולא כאשר עם פי. במהלך סיור הריגול, המרגלים האחרים היו בעצה אחת להוציא את דיבת הארץ. כלב, שחשש לחייו ופחד שמא יהרגו אותו, העמיד פנים שהוא מסכים עמם ודיבר אחד בפה ואחד בלב. רק כאשר חזר בבטחה אל המחנה ואל משה, הוא הכחיש את דבריהם ואמר את האמת ששמר בלבו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. טקטיקה זו באה לידי ביטוי גם כאשר כלב השתיק את העם; הוא פתח בדברים שנשמעו כביקורת על משה, וכך גרם למרגלים לשתוק מתוך מחשבה מוטעית שהוא עומד לצדם [רד"ק].
לצד זאת, מפרשים אחרים רואים בביטוי עדות לאמונתו הפנימית. כלב טוען לזכותו כי היה שליח נאמן שלא דיווח רק על פי מראה העיניים החיצוני, אלא על פי ראות הלב המשכיל והמבחין, מתוך בחירה מוסרית בטוב חרף המסיתים שסביבו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
תשומת לב מיוחדת מוקדשת לבחירתו של כלב במילה לְבָבִי במקום לומר "לבי". שימוש זה, הכולל את הכפלת האות בי"ת, רומז לכך ששני יצריו של כלב – יצר הטוב ויצר הרע גם יחד – הסכימו לאותה מטרה, ושניהם חברו יחד כדי לומר את האמת ולבחור בטוב [אלשיך, חומת אנך].