יהושע, פרק י״ד, פסוק ט״ו

בעבר, וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ היה קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע, כלומר עיר שנקראה על שמו של ענק מייסד. ענק זה נחשב להָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא, בין אם משום שהיה אביהם של שלושה ענקים מפורסמים שהשלימו יחד קבוצה של ארבעה, ובין אם משום שכוחו וקומתו היו שקולים לארבעה אנשים. עם סיום שבע שנות הכיבוש וכניעת העמים המקומיים, וְהָאָ֥רֶץ שָֽׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה וישראל יכלו להתפנות לחלוקת הנחלות. בעוד ששקט זה עשוי להעיד על עצלותם של בני ישראל שחדלו מלהוריש את העמים הנותרים, הוא מבליט במקביל את אומץ ליבו של כלב בן יפנה, שבחר לצאת לקרב מול הענקים דווקא כשהארץ כולה כבר נחה.