יהושע, פרק י״ד, פסוק ד׳

כדי לשמור על מניין של שנים עשר שבטים נוחלים, בְנֵי יוֹסֵף התפצלו לשְׁנֵי מַטּוֹת נפרדים, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, והשלימו את החסר שנוצר מכך שוְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ. תחת זאת, הוקצו ללויים מתוך נחלות שאר השבטים רק עָרִים לָשֶׁבֶת, שנועדו למגורים בלבד ולא הפכו לרכושם המוחלט. סביב ערים אלו ניתנו להם גם וּמִגְרְשֵׁיהֶם, שהם שטחים פתוחים ומבנים הסמוכים לעיר מחוץ לחומה. שטחים אלו נועדו לשרת את צורכי המחיה של הלויים ושימשו לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם, כלומר עבור הבהמות הגסות והבהמות הדקות שברשותם.