יהושע, פרק י״ד, פסוק ד׳

Joshua 14:4Sefaria

כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃

תחשבו רגע על חידת חשבון מעניינת: איך אפשר לחלק את ארץ ישראל לשנים עשר שבטים, אם שבט אחד בכלל לא מקבל שטח משלו? כשהגיע הזמן לחלק את הארץ, שבט לוי לא קיבל נחלה. כדי להשלים את המספר חזרה לשנים עשר, השבט של יוסף התפצל. בני יוסף הפכו להיות שְׁנֵי מַטּוֹת, כלומר שני שבטים נפרדים שנקראים מנשה ואפרים. כך הם תפסו את המקום של שבט לוי והשלימו את המספר. אז מה קרה לשבט לוי? הם לא קיבלו שטח רגיל, אלא רק עָרִים לָשָׁבֶת. אלו היו ערים בתוך השטחים של השבטים האחרים שנועדו רק למגורים, ולא הפכו לרכוש מוחלט שלהם. מסביב לאותן ערים, הלויים קיבלו גם את מִגְרְשֵׁיהֶם, שהם שטחים פתוחים ממש מחוץ לחומת העיר. השטח הפתוח הזה נועד לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם, כלומר כדי לספק מקום ומחיה לכל סוגי הבהמות שלהם, גם לבהמות הגדולות וגם לבהמות הקטנות.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ג׳
פסוק ה׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.