לאחר שכלב בן יפונה, נשיא שבט יהודה, קיבל את העיר חברון כנחלה הראשונה בארץ, נערכה הגרלה עבור השבט כולו. מטרת הגורל הייתה לקבוע את כיוון נחלתם ולבדוק האם היא תתרחק מחלקו של מנהיגם. בסופו של דבר, בהשגחת ה', נפל גורל השבט באזור הסובב את חברון [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
חלוקת הנחלה בתוך השבט נעשתה למשפחותם, כלומר באופן שבו כל משפחה ומשפחה קיבלה חלקה נפרדת ומוגדרת משלה, ללא עירוב בין המשפחות השונות [מצודת דוד].
הפסוק מפרט את תוואי השטח של הנחלה, ומתמקד באזור הדרומי. הנחלה הגיעה אל גבול אדום, כלומר בסמוך לקצה ולמצר של ארץ אדום שעמדה בדרומה של ארץ ישראל [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גבול זה עבר באזור מדבר צין נגבה, המהווה את הגבול הדרומי של ארץ ישראל ושל נחלת יהודה בנגב [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הצירוף מקצה תימן בא לדייק את תיאור הגבול, ומשמעותו היא הקצה הדרומי ביותר של הארץ [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שתוספת זו נועדה להבהיר שמדבר צין לא הקיף את כל אורכו של הגבול הדרומי, אלא היווה את נקודת ההתחלה שממנה נמשך הגבול מהקצה הדרומי [רד"ק, מצודת דוד].