חתימת מערכת הגבולות של שבט יהודה מפרטת את הקו התוחם המערבי של השבט ואת היקף נחלתו הכוללת. המונח וּגְבוּל יָם מתייחס לגבול המערבי של הנחלה, הנמתח מצפון לדרום [מצודת דוד]. גבול זה השתרע לאורך הים מן הקצה הדרומי הסמוך לנחל מצרים, ועד לשפך נחל שורק באזור פלמחים בצפון [ביאור שטיינזלץ].
הגבול עצמו מוגדר כהַיָּמָּה הַגָּדוֹל, כלומר הים התיכון. עם זאת, הופעתה הנוספת של המילה וּגְבוּל בפסוק מלמדת כי השטח אינו נעצר בקו המים בלבד. הפרשנים מסכימים כי מילה זו באה להכליל שטחים נוספים בנחלת יהודה, כאשר הכוונה היא לרצועת החוף וגבולות הים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], וכן לאיים ולשרטונים המצויים בתוך הים עצמו, שנחשבו גם הם לחלק מנחלת השבט [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בסיום, המילים סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם מסכמות את תיאור הנחלה, ומציינות כי זהו הקו המקיף את מקום מושבן של כל משפחות השבט [מצודת דוד].