עם כניסתה של עכסה לחיים המשותפים עם עתניאל בעלה הטרי, היא מזהה צורך כלכלי ויוזמת פנייה לאביה, כלב, כדי לבקש נחלה נוספת. המילה בְּבוֹאָהּ מתארת את הרגע שבו הגיעה עכסה לבית בעלה [מצודת דוד, רד"ק].
הכתוב מתאר כי וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה, פעולה שעוררה דיון בקרב הפרשנים באשר למהות השכנוע. גישה אחת מסבירה שעכסה ניסתה לשכנע את עתניאל שהוא זה שיבקש את השדה מכלב, שכן לא רצתה לפעול לבדה. עם זאת, עתניאל סירב, ככל הנראה משום שחש כי אינו ראוי לבקש נחלה נוספת לאחר שכבר קיבל את עכסה לאישה, ולכן נאלצה היא לקחת את היוזמה לידיה ולפנות לאביה בעצמה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי עכסה לא ביקשה שעתניאל יפנה לאביה במקומה, אלא הפצירה בו שייתן לה רשות לבקש את השדה בעצמה, מתוך תפיסה שאין זה ראוי שאישה נשואה תבקש דבר מאדם אחר ללא הסכמת בעלה [מצודת דוד, אברבנאל]. ברובד הדרש, מוסבר כי עתניאל היה אדם ששקוע כל כולו בלימוד תורה, ולכן עכסה היא זו שדאגה לצדדים החומריים ולצורכי המחיה של המשפחה [אברבנאל].
כאשר הם מגיעים אל כלב, עכסה מבצעת פעולה דרמטית: וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר. משמעות המילה וַתִּצְנַח היא רכינה והטיה כלפי מטה [רש"י, רד"ק], או נפילה בכוח ובהחלטיות, בדומה ליתד הננעצת בקרקע [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי עכסה הפילה את עצמה מהחמור שעליו רכבה כדי לכרוע על ברכיה ולנשק את רגלי אביה כדרך של תחינה ובקשת חסד [רש"י, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הסבר נוסף מציע שהיא עשתה זאת כדי להיראות כמי ששקועה במחשבות ומוטרדת עד כדי כך שנפלה מהחמור, במטרה לעורר את רחמיו ותשומת ליבו של אביה [אברבנאל].
פעולתה החריגה אכן משיגה את מטרתה, וכלב פונה אליה בשאלה מַה לָּךְ. הוא מזהה מיד כי בתו מוטרדת, מבין שהיא חסרה דבר מה ובאה לבקש ממנו עזרה, ושואל לרצונה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].