התוויית קו הגבול הדרומי של נחלת שבט יהודה מגיעה בפסוק זה לסיומה, כשהיא משרטטת מסלול המתחיל באזור ים המלח, מתפתל מערבה ונחתם בים התיכון [ביאור שטיינזלץ].
הגבול חולף על פני עצמונה ומגיע אל נַחַל מִצְרַיִם. מבחינה גיאוגרפית, בהתחשב במרחקים ובגודל הנחלות, מקובל לזהות נחל זה עם ואדי אל-עריש ולא עם אחת מזרועות נהר הנילוס [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק משתמש בפועל וְיָצָא כדי לתאר את ההגעה לנחל, בניגוד לתיאור המקביל בתורה בספר במדבר שם נכתב "ונסב". ההבדל נובע מכך שהמילה "ויצא" מציינת את נקודת המפגש המדויקת שבה הגבול סוטה פנימה, בעוד המילה "ונסב" מתארת את התנועה המעגלית של הנחל היוצרת מעין זווית [מלבי"ם].
המשך המסלול מוגדר במילים וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה. משמעות המילה תֹּצְאוֹת היא סופו וקצהו של קו הגבול [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הגבול ממשיך לזרום דרך נחל מצרים עד שהוא מסתיים בים הגדול, הוא הים התיכון. מסלול זה מלמד כי נחלת שבט יהודה, הממוקמת בדרום הארץ, משתרעת על פני כל רוחבה של ארץ ישראל, מן המזרח ועד למערב [רש"י, מצודת דוד]. מבחינה מסורתית, המילה נכתבת בפסוק כ-"והיה" אך נקראת ברבים וְהָיוּ, כתופעה ייחודית של קרי וכתיב המופיעה במספר מקומות מצומצם במקרא [מנחת שי].
הפסוק נחתם בהכרזה זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב. קו זה אינו רק הגבול הדרומי של שבט יהודה, אלא הוא מהווה את הגבול הדרומי של כלל ארץ ישראל [מצודת דוד]. השימוש במילה לָכֶם בגוף שני מעורר פליאה, שכן הפרק כולו כתוב כסיפור דברים בגוף שלישי, ולכן היה ראוי לכתוב "להם". הסיבה לשינוי היא שהכתוב מהדהד ומעתיק את הלשון המדויקת שנאמרה בתורה מפי ה' אל בני ישראל, כאשר הוגדרו להם גבולות הארץ [רד"ק].