חלוקת נחלת שבט יהודה מתחילה בשרטוט התוואי הדרומי שלה, היוצא מאזור ים המלח. הביטוי גְּבוּל נֶגֶב מתייחס לקו הגבול הדרומי של השבט, הנמתח מן המזרח כלפי המערב [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. נקודת המוצא של גבול זה היא מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, אזור המהווה את הפינה הדרומית-מזרחית של ארץ ישראל, וממנו מתחיל אזור מדבר צין [רש"י, מצודת דוד].
הגבול יוצא במדויק מִן הַלָּשֹׁן. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לרצועת מים, או לראש הים, הנמשך ובולט החוצה בצורה של לשון הפונה דרומה. לעומת זאת, ישנה גישה פרשנית המבוססת על תרגום יונתן, ולפיה אין מדובר בחלק מן הים עצמו, אלא בסלע בולט שצורתו כצורת לשון [חומת אנך].