לאחר כיבוש חברון, המסע הצבאי ממשיך אל עיר שכנה בעלת זהות כפולה, הנושאת משמעות גיאוגרפית ורוחנית כאחד. המילים וַיַּעַל מִשָּׁם מתייחסות לכלב, העולה להילחם ביושבי דְּבִר, עיר הסמוכה לחברון, ככל הנראה מצפון־מערב לה [ביאור שטיינזלץ]. הדחיפות בכיבוש עיר זו נבעה ממאמצו של כלב לאבטח את האזור ולמנוע מצב שבו יישארו אויבים סביב חברון שכבר נלכדה [אברבנאל].
הכתוב מציין כי וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר. הקשר בין שני השמות הללו הוא לשוני מיסודו, שכן בשפה הפרסית משמעות המילה "דביר" היא ספר [רד"ק].
לצד הפשט של פסוקי כיבוש הארץ [אברבנאל], במסורת חז"ל טמון בצירוף קִרְיַת סֵפֶר רובד סמלי עמוק. שם זה מייצג את ההלכות שנשתכחו מעם ישראל במהלך ימי האבל על מות משה רבנו. הלכות אובדות אלו הוחזרו לבסוף על ידי עתניאל בן קנז, בזכות כוח הפלפול והעיון התורני שלו [רש"י, אברבנאל, חומת אנך].
מתוך כך, כיבוש העיר והחזרת ההלכות שזורים זה בזה. שאיפתו של כלב להשיא את בתו לאדם שיכבוש את העיר וישחזר את התורה שאבדה, מבטאת חיבור עמוק בין לימוד התורה לבין בניין הבית. מסירת בתו לתלמיד החכם שמחזיר את ההלכות גורמת נחת רוח לה', ומשקפת את התפיסה לפיה אדם השרוי ללא אישה שרוי ללא תורה, וכי השלמות הרוחנית מושגת דווקא בחיבור שבין השניים [חומת אנך].