תוואי הגבול של נחלת שבט יהודה אינו נמתח כקו ישר, אלא מתפתל ויוצר מובלעות ובליטות גיאוגרפיות המגדירות את השטח בינו לבין נחלת שבט בנימין. מהלך הגבול באזור זה מתאפיין בתנועה מעגלית ומורכבת, העוברת דרך נקודות ציון אסטרטגיות בהרים ובמעיינות.
הפרשנים מסכימים כי המילה וְתָאַר מצביעה על תנועה של הקפה, סיבוב ועיקול, בדומה לפעולת המחוגה המשרטטת מעגל. תרגום יונתן מבאר מילה זו מלשון "ויסחור", כלומר הקפה וסביבה. מעבר לפירוש המילולי, התוואי המעוקל מצביע על מציאות גיאוגרפית ייחודית: הקו הקיף שטח משלושה כיוונים שונים, וכך יצר מעין רצועה עגולה ובולטת שנלקחה מנחלת בנימין ונכנסה אל תוך נחלת יהודה [מלבי"ם].
הגבול נמשך מֵרֹאשׁ הָהָר לכיוון מערב, כשהוא עוקב אחר תוואי ההרים [ביאור שטיינזלץ], עד הגעתו אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, המזוהה בדברי חז"ל כ"עין עיטם" [רד"ק]. משם ממשיך הקו ומתרחב לכיוון צפון, וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן, אזור שהיה שייך לשבט יהודה [רש"י, מצודת דוד].
בהמשך, הפסוק מציין שוב כי וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה. גם כאן לא מדובר בתנועה מערבה, אלא בבליטה נוספת של הגבול לכיוון צפון [רש"י]. כדי למנוע בלבול, הפסוק מדגיש כי בעלה הִיא קִרְיַת יְעָרִים. תוספת זו נחוצה משום שהייתה עיר נוספת בשם "בעלה" באזור הנגב, אשר ניתנה לשבט שמעון. קרית יערים, שהייתה שייכת ליהודה, גבלה לכל אורך גבולו של שבט בנימין. קו הגבול הקיף את קרית יערים משלושה עברים, וכך הכניס אותה במלואה לתוך גבול יהודה, כשהיא בולטת החוצה אל עבר נחלת בנימין [מלבי"ם].