העיון בפסוק מתמקד בהגייתה המדויקת והייחודית של המילה וְיׇקְתְאֵל [מנחת שי]. על פי כללי הקריאה, קמץ המופיע לפני שני שוואים רצופים נהגה כקמץ קטן (חטוף). בנוסף, קיים כלל דקדוקי הקובע כי כאשר ישנם שני שוואים באמצע מילה, והשווא השני מופיע תחת אחת מאותיות בג"ד כפ"ת (כמו האות תיו במקרה זה), אות זו צריכה לקבל דגש קל. עם זאת, המילה וְיׇקְתְאֵל מהווה יוצא מן הכלל נדיר, והאות תיו שבה נותרת רפה וללא דגש.
ההסבר לחריגה זו נעוץ בנוכחותה של האות אל"ף מיד לאחר מכן; מכיוון שמדובר באות גרונית (מאותיות אחע"ה), היא משפיעה על האות שלפניה ומונעת את הופעת הדגש. תופעה דקדוקית זהה מופיעה גם בשם "ויקדעם" המוזכר בסמוך, וכן באזכור נוסף של השם יקתאל בספר מלכים.