יהושע, פרק ט״ו, פסוק ל״ח

יצא לכם פעם לנסות לקרוא מילה מתוך התנ"ך ולגלות שיש לה כללי קריאה ממש מיוחדים? אם נסתכל על המילה וְיׇקְתְאֵל, נגלה בה משהו יוצא דופן. בשפה העברית יש כלל שאומר שכאשר יש שני שוואים ברצף באמצע מילה, האות שבאה מיד אחריהם צריכה לקבל דגש, כלומר נקודה קטנה שמחזקת את הצליל שלה. לכן, היינו מצפים שהאות תיו במילה הזו תקבל דגש. אבל כאן קורה משהו נדיר והאות תיו נשארת רכה, בלי שום נקודה בתוכה. למה זה קורה? הסוד מסתתר באות שבאה מיד אחריה, האות אלף. בגלל שהיא אות שיוצאת מהגרון, יש לה כוח מיוחד להשפיע על האות שלפניה, והיא זו שמונעת מהדגש להופיע.