יהושע, פרק ו׳, פסוק י״ח

הקדשת השלל של יריחו לה' משמשת כתרומת ראשית מכיבוש הארץ ומעמידה את העם במבחן רוחני שבו מעשה היחיד חורץ את גורל הכלל. משום כך נדרשת פעולה אקטיבית של התרחקות מן השלל ושל ערבות הדדית להשגיח איש על רעהו, כפי שמודגש בציווי וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם. החשש הוא פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם, שכן גניבת השלל תביא כליה על האומה ועלולה להכשיל אותה גם בהקדשות עתידיות. מעילה זו תוביל לתוצאה הקשה של וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, שמשמעותה הפיכת המחנה לקללה וסילוק השכינה מתוכו. בכך תביאו צרה על העם ותשחיתו אותו, וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ, כשם שמעיין מים זכים הופך לעכור ובוצי כאשר הטומאה מחליפה את הקדושה.