יהושע, פרק ו׳, פסוק ז׳

לקראת הקפת חומות יריחו, יהושע והכוהנים פונים אל העם כדי לשנות את סדר ההליכה הרגיל, כאשר הקריאה וַיֹּאמֶר אֶל־הָעָם ביחיד מתמקדת ביהושע לבדו כמנהיג המצווה. הוא פוקד עליהם עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת־הָעִיר, ציווי שמשמעותו התקדמות של העם כולו אל החזית כדי שארון הברית יישאר בסוף, מבלי שיוסג לאחור באופן הפוגע בכבודו. הכוח החמוש והמצויד של בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה, הנקרא וְהֶחָלוּץ, נדרש כעת כי יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן ה'. בעוד שבמלחמות רגילות צעדו שבטים אלו בראש העם, במערכה ניסית זו הם שימשו כמשמר כבוד סביב הארון, שהוא הלוחם והכובש האמיתי, ובכך קיימו את תנאו המקורי של משה לצאת למלחמה לפני ה'.