לקראת הקפת חומות יריחו, נקבע סדר הליכה ייחודי המדגיש את אופייה הניסי של המערכה. המילה הפותחת את הפסוק נכתבת ברבים, ויאמרו, אך נקראת ביחיד, וַיֹּאמֶר. הכתיב ברבים רומז לכך שהאמירה יצאה מיהושע ומהכוהנים גם יחד, בעוד הקריאה ביחיד מתמקדת ביהושע לבדו כמנהיג המצווה [רד"ק].
יהושע מורה לעם עִבְרוּ, ציווי המשנה את סדר המסע הרגיל. בדרך כלל צעד ארון הברית בראש המחנה, אך כעת נדרש העם כולו לעבור ולהתייצב לפני הארון. כדי שלא לפגוע בכבוד הארון על ידי הסגתו לאחור, העם התקדם תחילה לחזית, ואחריו התייצב החלוץ, כך שהארון נותר בסוף [מלבי"ם].
המונח וְהֶחָלוּץ מתייחס לבני שבט ראובן, גד וחצי שבט מנשה, שהיו חמושים ומצוידים היטב למלחמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מיקומם של שבטים אלו, אשר נדרשו כי יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן ה', חושף את מהות הקרב. במלחמות שמתנהלות בדרך הטבע, בני השבטים הללו צעדו בראש כלל ישראל כלוחמים מובילים. אולם, כיבוש יריחו היה נס גלוי שבו הארון הוא הלוחם והכובש. לכן, החלוץ לא צעד הפעם לפני בני ישראל, אלא שימש כמשמר כבוד סביב הארון, בדומה לשומרי ראש הסובבים את שר הצבא. בכך התקיים התנאי המקורי שהתנה עמם משה, שיעברו חלוצים "לפני ה'" למלחמה ניסית, ולא רק לפני העם [מלבי"ם].