ביומו הראשון של המצור על יריחו התקיימה תהלוכה שקטה. כל אנשי המלחמה צעדו, כאשר החלוץ עובר לפני הארון, והקול היחיד שהפר את הדממה היה תקיעת השופרות [ביאור שטיינזלץ].
המילים וַיַּסֵּב אֲרוֹן ה' אֶת הָעִיר מתפרשות בכך שיהושע הוא שהנחה והסב את הארון סביב העיר [רד"ק]. הַקֵּף פַּעַם אֶחָת מלמד כי הארון סבב את העיר פעם אחת בלבד. פעולה זו התרחשה ביום הראשון למצור, שחל ביום הראשון בשבוע [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מלוח זמנים זה עולה כי היום השביעי, שבו נלכדה העיר לבסוף, חל בשבת. אף על פי שהלחימה כללה פעולות של הריגה ושריפה, ה׳ שציווה על השבת הוא שציווה לחלל אותה למען כיבוש יריחו. הדבר מבוסס על המסורת ההלכתית לפיה מצור על עיר נמשך ברציפות עד לנפילתה, אפילו בשבת, כשם שהעלאת קורבנות דוחה את השבת [רד"ק].
בתום ההקפה היומית, וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה, כלומר העם שב אל המחנה שלהם אשר היה ממוקם בגלגל, ושם העבירו את הלילה [מלבי"ם].