תהלוכת הקפת יריחו מקבלת ביום השני אופי מסודר ורציף, השונה מן המסע הראשוני של בני ישראל מן הגלגל. צעדת העם מתבצעת במבנה צבאי ורוחני מוקפד, שמתחיל מיד עם צאתם מהמחנה [מלבי"ם]. בראש צועד החלוץ, לאחריו הכהנים נושאי ארון ה', ובסוף המחנה צועד וְהַמְאַסֵּף. תפקיד זה הוטל על שבט דן, שהיה נוסע אחרון במדבר וייעודו היה לאסוף את כל האנשים המתעכבים שנותרו מאחור [רש"י].
פעולת הכהנים מודגשת במילים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ וכן הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ. כפילות זו נועדה ללמד על רציפות הפעולה, שכן הכהנים החלו לתקוע מיד בצאתם לדרך ולא פסקו מלתקוע לאורך כל מהלך הצעידה [מצודת דוד, מלבי"ם].
בסוף הפסוק קיימת הבחנה בין הכתיב לקרי במילה (הולך) [הָלוֹךְ]. הכתיב "הולך" בא ללמד על הקבלה בין הפעולות, כלומר שכפי שהמאסף היה הולך, כך היו הכהנים תוקעים במקביל. מנגד, הקרי "הלוך" משמש כפועל המעיד על פעולה מתמשכת ובלתי פוסקת. למרות ההבדל הדקדוקי, משמעותם של שני האופנים זהה ומצביעה על תהלוכה רציפה ואחידה של הליכה ותקיעה בשופרות [רד"ק].