הצלתה של רחב ומשפחתה מהווה נקודת אור של חסד בתוך חורבנה המוחלט של יריחו. מעשה ההצלה אינו מסתכם רק בהשארתה בחיים, אלא מבטא תהליך עמוק של קליטה והשתלבות בתוך עם ישראל, כגמול על תרומתה הקריטית להצלחת כיבוש הארץ.
הפרשנים מסכימים כי המילים הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ טומנות בחובן משמעות רחבה הרבה יותר מאשר הצלה ממוות בלבד. יהושע דאג לספק לרחב ולמשפחתה ממון, נכסים ומקום מגורים מוסדר, כדי שיוכלו לחיות ולהתפרנס בכבוד [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. דאגה חומרית זו נועדה לקיים את הבטחת המרגלים לעשות עמה חסד [אברבנאל], ולשמור על השבועה שנשבעו לה [רד"ק].
הכתוב מנמק את הצלתה במילים כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים, ולא תולה זאת במפורש בשבועה שנשבעו לה המרגלים. סביב תוספת זו מתפתחת מחלוקת פרשנית. גישה אחת מסבירה כי המרגלים נשלחו לאסוף מידע בלבד ולא הוסמכו לכרות בריתות, ולכן שבועתם לא חייבה את יהושע מבחינה משפטית. לפיכך, הכתוב מדגיש שהצלתה נבעה ישירות מהכרת הטוב על כך שהסתירה את המלאכים [מלבי"ם, ורלב"ג המובא באברבנאל]. מנגד, יש הסבורים כי הפסוק פשוט מציין את הסיבה השורשית והראשונית לכל שרשרת האירועים: הסתרת המרגלים היא שהובילה לשבועה, והשבועה היא שהובילה להצלה [אברבנאל].
השתלבותה של רחב, המתוארת במילים וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, מפורשת כקבלתה המלאה לדת ישראל וגיורה [רד"ק, מלבי"ם]. גיור זה מעורר שאלה בנוגע לאיסור החמור להתחתן עם עממי כנען. כדי ליישב זאת, מוסבר כי רחב ומשפחתה היו למעשה נוכרים שהתגוררו ביריחו ולא השתייכו לשבעת העממים המקומיים. לחלופין, האיסור להתחתן עמם תקף רק כל עוד הם גויים, אך מכיוון שרחב התגיירה עוד לפני כניסת ישראל לארץ, הדבר הותר [רד"ק].
על גבי הפשט, קיימת מסורת מדרשית לפיה המילה הֶחֱיָה מרמזת על כך שיהושע עצמו לקח את רחב לאישה, ובעקבות נישואין אלו גם בני משפחתה נדבקו ונישאו לגדולי ישראל [רד"ק]. עם זאת, יש מן הפרשנים שדוחים מסורת זו ורואים בה פירוש רחוק מן הפשט [אברבנאל].