העיר יריחו ניצבת בבידוד מוחלט ובמצב של שיתוק עמוק נוכח צבא ישראל המתקרב, כשהיא מהווה יעד מבוצר שנדמה כי בלתי אפשרי לכובשו. הכתוב משתמש בכפילות הלשון סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת כדי לתאר את עוצמת ההסתגרות, והפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת ביטוי זה.
גישה אחת רואה בכפילות זו ביטוי לחיזוק פיזי חסר תקדים של ביצורי העיר. יריחו הייתה עיר מבוצרת וסגורה בדלתות ובריחים מאז ומתמיד, אך כעת, מתוך פחד, הוסיפו יושביה אמצעי הגנה נוספים ונעלו אותה בעוצמה רבה באמצעות דלתות ברזל ובריחי נחושת [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
גישה שנייה מפרשת את הכפילות כחסימה דו-כיוונית. סֹגֶרֶת משמעו שהעיר ננעלה מבפנים על ידי תושביה כדי למנוע מאנשים לצאת, וּמְסֻגֶּרֶת מצביע על כך שהיא נחסמה גם מבחוץ על ידי המצור של בני ישראל, כך שאיש לא יכול היה להיכנס [רד"ק, אברבנאל].
ההסתגרות המוחלטת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נבעה מחרדה עמוקה של יושבי העיר [צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ], והובילה למצב שבו אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. חסימה זו נועדה, בין היתר, למנוע חשיפה של מבואות העיר ונקודות התורפה שלה בפני האויב [מצודת דוד]. מבחינה מעשית, משמעות הדבר הייתה שאיש לא יכול היה לצאת מהעיר כדי להיכנע, להשלים עם ישראל או לברוח, וכן שום כוח צבאי לא יכול היה לחדור פנימה כדי ללכוד אותה בכוח הזרוע [אברבנאל].
מצב זה של הסתגרות הרמטית אינו רק תגובה טבעית של פחד, אלא גם חלק ממהלך אלוהי. בדרך כלל, במקומות שעתידים להיחרב, מופיעים סימנים מקדימים – כדוגמת דלתות שנפתחות מאליהן – שהיו עשויים לגרום לתושבים להבין את גורלם ולברוח. אולם ה' מנע זאת מהם והותיר את העיר חתומה ונעולה, כדי למנוע מהם את האפשרות להימלט או להשלים עם ישראל [חומת אנך].
בסופו של דבר, התיאור המדגיש שאין כל דרך טבעית או אנושית לחדור לעיר, נועד להעצים את המשך הסיפור. מאחר שכיבוש יריחו בדרכי מלחמה רגילות היה בלתי אפשרי, מתברר כי הניצחון והפלת החומות יכלו להתרחש אך ורק בדרך נס מאת ה' [אברבנאל].