ההכנות למערכה המכריעה על יריחו מביאות עמן שינוי בנהלים המוכרים, כאשר סדרי הצבא והקדושה נשזרים זה בזה. בעודו עומד עם העם מול העיר ומתכונן לתחילת המלחמה, פונה יהושע אל הכהנים ומורה להם לקחת על עצמם תפקיד חדש.
עד לאותו רגע, נשיאת הארון הייתה מוטלת על הלוויים. אולם כעת מורה להם יהושע: שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית. הסיבה לשינוי זה היא שהארון עתיד לחולל נפלאות גדולות במערכה זו, ולכן ראוי שהכהנים עצמם הם אלו שיישאו אותו [מלבי"ם]. את ההוראה הזו הסיק יהושע מתוך ציווי ה': אם ה' ציווה שאת השופרות יישאו כהנים, הרי שעל אחת כמה וכמה ראוי שהם אלו שיישאו את ארון הברית עצמו [אלשיך].
לצד נושאי הארון, ממנה יהושע קבוצה נפרדת של וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים אשר יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים וילכו לִפְנֵי אֲרוֹן ה' [אברבנאל].
מיקום זה של הכהנים והארון הוא חלק ממערך מלחמתי מחושב המשלב הגנה טבעית והנהגה נסית. בראש התהלוכה צועד כוח חלוץ, המורכב מלוחמי שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה, שתפקידם להגן על הארון למקרה שבו יצאו אויבים מתוך העיר כדי לתקוף. אחריהם צועדים שבעת הכהנים התוקעים בשופרות, מיד אחריהם נישא ארון הברית, ומאחוריו צועד שאר העם כמאסף השומר על המחנה מאחור. באופן זה, הארון והכהנים מוגנים לחלוטין ונמצאים במרכז הכוח הסובב את העיר [אברבנאל].