כיבוש יריחו מוצג כמהלך צבאי יוצא דופן, שבו ה' מצווה על טקטיקה שאינה כוללת לחימה ישירה בשלב הראשון, אלא מצעד רגלי סביב חומות העיר. אסטרטגיה זו נועדה להעביר מסרים פסיכולוגיים ורוחניים עמוקים, הן לאויב והן לעם ישראל.
הפסוק פותח בציווי וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר, ומדגיש כי המשימה מוטלת על כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה. הפירוש המעשי הוא שרק החיילים ישתתפו בהקפה, בעוד שאר העם – הנשים, הטף והזקנים – יישארו לחנות במקומם [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. באופן ממוקד יותר, הכוונה היא ל"חלוץ", כלומר לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה, שהתחייבו לעבור חלוצים לפני המחנה [אלשיך, חומת אנך]. ביום הראשון הצטרפו אליהם בשוגג גם אנשים אחרים מישראל, ולכן ביום השני נדרש יהושע להקפיד שרק אנשי החלוץ יבצעו את המשימה [חומת אנך].
הפסוק משתמש בכפילות לשונית: וְסַבֹּתֶם ולאחר מכן הַקֵּיף. הפרשנים מסבירים כי המילה סיבוב יכולה לתאר גם הקפה חלקית, ולכן באה המילה הַקֵּיף להדגיש שמדובר בסיבוב שלם ומלא מארבע רוחות העיר [מלבי"ם]. בנוסף, הניסוח נועד להבהיר שהחיילים צריכים ללכת ממש סביב העיר, ולא רק לעמוד סביבה במעגל נייח [אברבנאל]. פעולה זו צריכה להתבצע פַּעַם אֶחָת בכל יום, במשך ששת ימים [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
למהלך ההקפה היו מספר מטרות. כלפי חוץ, ההקפה השקטה נועדה לבלבל את האויב, שראה צבא צועד סביבו ללא לחימה, ולמנוע מיושבי העיר לחשוב שישראל חוששים מקרב מגע [אברבנאל]. בהמשך, קולות השופר נועדו להטיל אימה ופחד על הנצורים [רד"ק]. בנוסף, ישנה דעה כי להקפות הייתה מטרה רוחנית להדוף ולבטל כשפים ומזיקים שהניחו הגויים סביב העיר [חומת אנך].
כלפי פנים, המטרה המרכזית הייתה להוכיח כי ה' הוא איש מלחמה, וכי הניצחון אינו מושג בחרב ובחנית אלא בדרך נס [רד"ק, אלשיך, אברבנאל]. הליכתם של אנשי הצבא לפני ארון הברית נועדה להסיר מליבם את המחשבה שכוחם הצבאי הוא שמביא את הניצחון [אלשיך]. המעמד והתרועה הגדולה נועדו גם לעורר את ישראל מתרדמתם הרוחנית, כדי שישימו לב לנפלאות ה' וייראו מפניו, שכן ברור שתנועת האוויר שיוצר קול השופר אינה יכולה להפיל חומה חזקה ללא התערבות אלוהית [רלב"ג].
אף שאין אנו יכולים להבין עד תום את סיבותיו של הבורא בבחירת אופן הנס, השימוש החוזר במספר שבע בימי כיבוש יריחו אינו מקרי. הוא משתלב עם משמעותו הפנימית של המספר שבע המוכר במקרא, ומקביל לשמיטות, לשבתות, ליובלים ולימי החגים, ובכך מחבר את הניצחון הצבאי למערכת החוקים והקדושה של התורה [רד"ק, רלב"ג].