שופטים, פרק י״ב, פסוק ח׳

מיד לאחר מותו של יפתח, וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם, שהיא ככל הנראה העיר שבנחלת שבט יהודה. לפי המסורת המזהה את אבצן עם בועז, הופעתו כעת נועדה להדגיש את התהפוכות בגורל האדם: בניגוד ליפתח שאיבד את בתו היחידה, אבצן זכה להצלחה משפחתית עצומה ולמעמד רם כגמול על מעשיו הטובים. הוא השיא את שישים ילדיו עוד בחייו, כאשר בניו נשארו להתגורר בביתו עם נשותיהם, ואילו בנותיו נשלחו אל בתי בעליהן כמנהג התקופה. עם זאת, מול התפיסה שמשפחתו הענפה הייתה שכר על צדקתו, מסורת ביקורתית מתארת כיצד התגאה בילדיו וזלזל במנוח שהיה אז חשוך ילדים. בעקבות זאת ראה ה' בעלבונו של מנוח והעניש את אבצן במות כל ילדיו, בעוד מנוח זכה לבן שקם לשפוט את העם.