שופטים, פרק י״ב, פסוק ד׳

לאחר שכשלו הניסיונות לפייס את בני אפרים, נאלץ המנהיג לצאת למלחמת אחים קשה שבה וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת־כׇּל־אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת־אֶפְרָיִם. המכה הניצחת שבה וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת־אֶפְרַיִם תודלקה מזעם עמוק על עלבון צורב. בני אפרים זלזלו בגלעדים וטענו כי הם אינם אלא פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם, כלומר שיירים ועריקים חסרי מעמד החיים בחסד כגרים בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה. לחלופין, יש המסבירים כי הביטוי אינו מכוון לגלעדים, אלא מתאר דווקא את האנשים הפחותים משבט אפרים שנהגו ללעוג להם. זלזול זה, בין אם היה מתמשך ובין אם הוטח בעיצומו של הקרב, הוא שהכריע את המערכה והפך אותה לטבח אכזרי.