שופטים, פרק ט״ו, פסוק י״ד

שמשון צעד בכוחות עצמו אל מחנה האויב שכן רק ידיו היו קשורות, וכאשר הוּא בָא עַד לֶחִי, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ בקריאות שמחה וניצחון על כך שהובל אליהם כבול. באותו רגע וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה', ורוח של גבורה שרתה עליו כדי להכינו לקרב הגדול. בעקבות זאת, וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ, והחבלים העבים הפכו לחלשים ושבריריים כמו פשתן שנחרך, ששומר על צורתו אך מאבד את חוזקו. בין אם החבלים נחלשו בדרך נס ובין אם גבורתו של שמשון הייתה כה עצומה, הוא התנער קלות וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו. כך ניתקו מיד הקשרים שבהם נאסר ונשרו מידיו כאילו נמסו, ושמשון מצא את עצמו משוחרר בן רגע, מוכן בידיים ריקות מול ההמון הפלשתי.