שופטים, פרק ב׳, פסוק ו׳

עם ישראל עובר ממצב של צבא מלוכד להתיישבות שבטית, באירוע שמוזכר כאן שוב כדי להבליט את ההידרדרות הרוחנית של הדורות הבאים לעומת נאמנותו של דור זה. בשלב זה, וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם ופיזר אותם כדי שיתיישבו באזורים הנרחבים שכבר נכבשו. וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ מתוך דבקות בה' ומטרה לשבת בשלווה ובביטחון. הם יצאו לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ מתוך אמונה וביטחון ביכולתם להשלים בעצמם את כיבוש האזורים המעטים שטרם פונו. יציאה עצמאית זו מבהירה כי האחריות על אי השלמת הכיבוש מוטלת על השבטים עצמם, ולא על יהושע.