נחמיה, פרק ו׳, פסוק י׳

תארו לעצמכם שמישהו שאתם סומכים עליו מציע לכם עצה שנשמעת כאילו היא נועדה להגן עליכם, אבל בעצם מסתתרת מאחוריה מזימה. זה בדיוק מה שקרה לנחמיה. בזמן שהוא מנהיג את העם ובונה את ירושלים, הוא מגיע לבקר אדם מכובד בשם שמעיה. הפסוק מספר ששמעיה היה עָצוּר, כלומר הוא היה מסוגר בתוך ביתו ולא יצא החוצה. שמעיה פונה לנחמיה ומציע לו: נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגְּרָה דַּלְתּוֹת הַהֵיכָל. הוא מציע ששניהם יתחבאו יחד בתוך המבנה הסגור של בית המקדש וינעלו את הדלתות. למה דווקא שם? כי באותו זמן שערי העיר עדיין לא היו מוכנים, ובית המקדש היה המקום היחיד שאפשר היה לנעול ולהישאר בו בביטחון. הסיבה ששמעיה נותן לעצה המלחיצה הזו היא כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ. הוא מזהיר את נחמיה שהאויבים מתכננים לפגוע בו בחסות החושך של הלילה, כשקשה יותר להתגונן. אבל האם שמעיה באמת דאג לנחמיה? מתברר שלא. האויבים של נחמיה שיחדו את שמעיה כדי שיגיד את הדברים האלה. המטרה האמיתית שלו לא הייתה להציל את נחמיה, אלא להפחיד אותו. הם קיוו שאם המנהיג יפחד ויברח להסתתר, כל העבודה החשובה של בניית ירושלים פשוט תיעצר.