נחמיה, פרק ו׳, פסוק ז׳

קרה לכם פעם שמישהו המציא עליכם שקרים, ואפילו כתב אותם במכתב כדי להפחיד אתכם? זה בדיוק מה שקרה לנחמיה. אויביו שלחו לו מכתב איום שמלא בהאשמות שקר, כאילו הוא מורד בשלטון. במכתב הם מאשימים את נחמיה וכותבים לו: וְגַם נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ לִקְרֹא עָלֶיךָ. הכוונה כאן למילה נְבִיאִים היא לא לאנשים קדושים שמדברים עם ה׳, אלא לאנשים שיודעים לנאום ולדבר יפה. האויבים טוענים שנחמיה שילם לאותם נואמים כדי שיסתובבו בירושלים ויכריזו בקול גדול לֵאמֹר מֶלֶךְ בִּיהוּדָה, כלומר, שיספרו לכולם שנחמיה החליט להמליך את עצמו. אחרי השקרים האלה, מגיע האיום: וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. האויבים מזהירים את נחמיה שהשמועות האלה עלולות להגיע עד למלך פרס, וזה עלול להיגמר באסון עבורו. בסוף המכתב, האויב מנסה להיות ערמומי. הוא מעמיד פנים שהוא חבר שדואג לנחמיה, ומציע לו: וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו. הוא מציע להם להיפגש ולהתייעץ יחד איך להסתיר את השמועות האלה, לפני שהמלך יגלה ויפגע בנחמיה.