תארו לעצמכם שאתם מנסים להשלים משימה חשובה מאוד, ופתאום אתם מגלים שחלק מהאנשים סביבכם משחקים משחק כפול ומעבירים סודות למי שמנסה להפריע לכם. זה בדיוק מה שקרה לנחמיה כשהוא בנה את חומת ירושלים. הוא נאלץ להתמודד לא רק עם אויבים מבחוץ, אלא גם עם אנשים מתוך העם שהיו נאמנים לטוביה, האויב הגדול שלו.
כשאותם אנשים ישבו עם נחמיה, גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי. כלומר, הם דאגו לספר לנחמיה כמה טוביה הוא אדם מוצלח וחשוב. הם לא עשו זאת בתמימות, אלא בכוונה כדי לעצבן את נחמיה ולהפחיד אותו. במקביל, הם שימשו ממש כמו מרגלים, ווּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ. הם היו מקשיבים לכל מה שנחמיה אומר, במיוחד לדברים שאמר נגד טוביה, והולכים בסוד לספר לטוביה הכול.
בעקבות כל הרכילות והמידע שהועברו אליו, אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי. טוביה ניצל את המצב והתחיל לשלוח לנחמיה מכתבי איום. המטרה שלו הייתה פשוטה: להפחיד את נחמיה ולגרום לו להתייאש ולעצור את בניית החומה.