במדבר, פרק ל״ד, פסוק י״ד

גבולות הארץ נקבעו כפי שנקבעו כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי וּמַטֵּה בְנֵי־הַגָּדִי את חלקם מחוץ לארץ כנען, בחירה סופית שאינה ניתנת לחרטה ואף מנעה מה' להרחיב את גבולות הארץ המובטחת. הכתוב מציין בנפרד כי גם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם, כדי להדגיש שלקיחתם הייתה אירוע עצמאי שלא נבע מיוזמתם של ראובן וגד, וכדי לאשר שזוהי אכן נחלתם הראויה. בעוד שראובן וגד קיבלו את שטחם לְבֵית אֲבֹתָם, כלומר על בסיס השתייכותם המשפחתית, ביטוי זה הושמט אצל חצי שבט מנשה. הדבר נובע מכך שבני מנשה זכו בקרקע בזכות גבורתם הצבאית, או משום שרק חצי מהשבט התנחל בעבר הירדן ועל כן חסרה לו השלמות השבטית הנדרשת.