במדבר, פרק ל״ד, פסוק ו׳

הגבול המערבי של ארץ ישראל, המכונה וּגְבוּל יָם, הוא הַיָּם הַגָּדוֹל, הלוא הוא הים התיכון המשמש בעצמו כגבול. הכפילות של המילה וּגְבוּל באה ללמד שקו הגבול נמתח כחוט ישר מהקצה הצפוני של הארץ לקצה הדרומי, ומכליל בתוך שטחה גם את השוניות הסמוכות ליבשה ואת האיים הנמצאים בים. איים אלו כונו בעבר "ניסין", משום שהעצים הגדלים בהם נראים מרחוק כתורן של ספינה. שיוך האיים לארץ ישראל מחיל על גידולי הקרקע שלהם חובות הלכתיות של תרומות, מעשרות ושמיטה. בעוד שיש הסוברים כי הים עצמו נחשב לחלק מהארץ לעניינים הלכתיים שונים המתרחשים על גבי ספינה, דעה אחרת ממקדת את השייכות לארץ באיים הפיזיים בלבד ולא במים עצמם.