במדבר, פרק ל״ד, פסוק י״ב

קו הגבול המזרחי של נחלת ישראל ממשיך דרומה, וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה, כלומר אל נהר הירדן, עד שתוֹצְאֹתָיו, סופו וקצהו של התוואי, מגיעים אל יָם הַמֶּלַח. מעבר לתיאור הגיאוגרפי, המילים וְיָרַד הַגְּבוּל רומזות למצבם של עם ישראל באותה עת, שחוו ירידה. סיכום התוואי במילים הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ מקבע את מעמדה האחיד של הארץ ומלמד כי למרות החלוקה הפנימית לנחלות השבטים, היא נחשבת לרשות אחת שלמה. לתפיסה זו ישנה משמעות הלכתית מעשית בדיני מעשר בהמה, שבהם עשרה טלאים מתחייבים במעשר גם אם מחציתם בנחלת שבט אחד ומחציתם בנחלת שבט אחר, שכן המרחב כולו נחשב לאחד.