במדבר, פרק ל״ד, פסוק י״ח

לצורך חלוקת הקרקעות המסודרת, קיימת חובה מוחלטת למנות נציג רשמי לכל שבט. הוראה זו מבוטאת במילים וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ, שמשמעותן להנהיג ולמנות נציג אחד מכל שבט. תפקידם של נציגים אלו הוא לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ, כלומר לשמש כבאי כוחם של בני השבט, לקבל את הנחלה הכללית במקומם ולחלק אותה באופן פנימי למשפחות וליחידים. חלוקה זו תקפה ומחייבת לחלוטין גם אם אדם העדיף חלקה אחרת, ומכאן נלמד התקדים המשפטי למינוי מיופה כוח עבור יתומים קטנים, שפעולותיו מיושמות בסמכות מלאה מן התורה.