המעבר מחיי נדודים להתיישבות קבע דורש היערכות מורכבת וחלוקת קרקעות מסודרת. כדי להבטיח תהליך הוגן ויעיל, ממונה נציג רשמי לכל שבט אשר מופקד על ניהול קבלת הנחלה וחלוקתה הפנימית.
הנחיה זו מבוטאת במילים ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, כלומר יש לקחת נציג מכל שבט [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שאין חובה כללית למנות נשיא לכל עניין ציבורי, המינוי הופך לחובה מוחלטת כאשר המטרה היא לנחול את הארץ [העמק דבר]. משמעות הביטוי לנחל את הארץ היא שהנשיא מתפקד כבא כוחם של בני השבט, והוא נוחל ומחלק את הקרקע במקומם [רש"י]. תפקידם של הנשיאים לא היה לקבוע איזו נחלה כללית יקבל כל שבט, אלא לקחת את נחלת השבט ולחלק אותה באופן פנימי למשפחות ולאנשים הפרטיים [מזרחי].
הפרשנים עומדים על הדקויות הלשוניות בפסוק. הכתוב אומר לנחל את הארץ ואינו מוסיף את המילה "לכם" (בשבילכם), משום שדבר זה כבר מובן ונשען על הפסוק הקודם המציין זאת במפורש [מזרחי, גור אריה]. כמו כן, קיימת הבחנה דקדוקית בין צורת הפועל הקלה המופיעה כאן, שמשמעותה נחלה במקום העם, לבין צורת הפועל הכבדה המופיעה בהמשך, שמשמעותה הנחלה פעילה לאחרים. עם זאת, תרגום אונקלוס אינו מבחין בין שתי הצורות ומתרגם את שתיהן באותה מילה ארמית שמשמעותה ירושה [ברכת אשר על התורה]. באשר למילה תקחו, הגרסאות המדויקות של תרגום אונקלוס משתמשות בפועל המבטא הנהגה ולקיחה יחד, ולא רק אחיזה פיזית [אוהב גר].
מעבר למשמעות ההיסטורית, פעולתם של הנשיאים מהווה תקדים משפטי יסודי. הנשיא פעל בסמכות משפטית מלאה עבור בני שבטו, כך שגם אם אדם מסוים היה מעדיף חלקה אחרת מזו שקיבל, למשל בקעה במקום הר, מעשי הנשיא היו תקפים ומחייבים. מתוך מודל זה לומדים חז"ל את ההלכה בדבר מינוי אפוטרופוס, מיופה כוח, על ידי בית הדין עבור יתומים קטנים. כשם שהנשיאים ייצגו את השבט, כך האפוטרופוס מוסמך לנהל משא ומתן משפטי וכלכלי לזכותם של היתומים, ופעולותיו בעלות תוקף משפטי מלא מן התורה [תורה תמימה על התורה].