התווית גבולותיה של ארץ ישראל עוברת כעת לתיאור הקו הצפוני, המתחיל בים התיכון ונע פנימה אל היבשה. נקודת הציון המרכזית בקו זה היא הֹר הָהָר. הפרשנים מדגישים כי אין לבלבל הר זה עם הר ההר המוכר שבו מת אהרן הכהן; בעוד שההר שבו מת אהרן שוכן בדרומה או בדרום־מזרחה של הארץ, ההר המוזכר כאן ממוקם בקצה הצפוני־מערבי שלה [שד"ל, רש"ר הירש, העמק דבר]. מבחינה טופוגרפית, הר זה ניצב במקצוע הצפוני־מערבי, ופסגתו משופעת וגולשת לתוך הים הגדול, כך שמי הים מקיפים אותו הן מצידו הפנימי הפונה לארץ ישראל והן מצידו החיצוני [רש"י, שפתי חכמים].
הפועל הייחודי תְּתָאוּ המופיע בפסוק זוכה לשני כיווני פרשנות עיקריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה משמעותה הגבלת תחום, סימון קו או התווית תוואי [רשב"ם, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. שורש המילה נגזר מהמילה "תו" שמשמעותה סימן [שד"ל], או מהשורש ת.א.ה המבטא מתיחת קו כיוון מנקודה אחת לאחרת, בדומה למעוף הנשר הדואה אל עבר מטרה מוגדרת [רש"ר הירש].
לעומת גישה זו, יש המפרשים את המילה מלשון שיפוע וסיבוב. לפי פירוש זה, הפועל מתאר את פעולת הפניה וההטיה של קו הגבול מהמערב לכיוון צפון אל עבר ההר, בדומה למילה "תא" המתארת מבנה או יציע משופע [רש"י], או במשמעות כללית יותר של פניה והתקדמות אל עבר ההר [ביאור שטיינזלץ].