הציווי האלוהי נחתם בסיכום תפקידם ואחריותם של הנשיאים בחלוקת הארץ. המוקד הפרשני סובב סביב משמעות המילה לְנַחֵל. מילה זו משמשת כפועל המבטא את החלוקה המעשית של השטח שעלה בגורל בין אנשי השבט [שד"ל], תוך דאגה לכך שכל אדם יקבל את נחלתו כראוי [ביאור שטיינזלץ]. הנשיאים הם אלו שמופקדים למסור את הנחלה בפועל, מידם, לכל יחיד ויחיד [העמק דבר].
פירוש המילה לְנַחֵל מעורר דיון דקדוקי ורעיוני. הגישה המרכזית מסבירה שהכוונה היא שהנשיאים "ינחילו" ויחלקו את הארץ לעם לפי מחלקותיה [רש"י]. בחירה זו, לפרש את הפועל בבניין פיעל כפעולה של "הפעיל" (גרימה לאחרים לנחול), עוררה פליאה מסוימת; שכן מוקדם יותר בפרק נעשתה הבחנה מדויקת בין בנייני הפעלים השונים, ואילו כאן נראה שההבחנה טושטשה [ברכת אשר על התורה].
כדי ליישב זאת, מוסבר כי המילה לְנַחֵל מתייחסת באופן ספציפי לפעולה האקטיבית של הפלת הגורל. תפקיד הנשיאים היה כפול: מצד אחד לברור ולדאוג לחלק טוב עבור בני שבטם, ומצד שני לנהל את הפלת הגורל עצמה. הפסוק בא ללמד ששתי הפעולות הללו, הן בחירת החלק והן ניהול הגורלות, ייעשו באופן מוחלט על ידי אותם אנשים שמונו לכך [גור אריה].