המפרשים מציינים כי אמירה זו פותחת חטיבה חדשה המורכבת כולה מדברי ה' למשה, ומוקדשת להכנות לקראת העתיד והכניסה לארץ. וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה כדי להתוות את גבולותיה המדויקים של ארץ כנען, במטרה שהעם יכיר את היקף הנחלה שהוא עתיד לרשת. מכיוון שמשה עצמו לא יעבור את הירדן, ה' מורה כי יהושע ואלעזר הם אלו שיובילו את נשיאי השבטים המיועדים בחלוקת הארץ.
ההנחיות הפותחות בפסוק זה עוברות בהדרגה מהעיסוק בגבולות החיצוניים של הארץ ובמנהיגות השבטית, אל חוקים הנוגעים להתנהלות הפנימית של הקהילה. הדיון ממשיך לסוגיות מעשיות וטקסיות הקשורות למקרי רצח, שיתעוררו באופן בלתי נמנע עם הקמת החברה החדשה בכנען.
הגבולות שיוצגו בהמשך הציווי תואמים ברובם לגבולות המתוארים בספר יהושע ובספר יחזקאל, אם כי התיאור ביחזקאל עושה שימוש בשמות מקומות שהיו מוכרים יותר לקהל שחי לאחר תקופת הגלות.