הכניסה אל הארץ המובטחת אינה רק אירוע היסטורי, אלא חיבור מהותי בין עם אהוב לארץ אהובה. בדומה למלך המעדיף להשיא את משרתיו לשפחותיו מתוך ארמונו שלו, כך ה' בוחר להנחיל את ארצו המיוחדת לעמו הנבחר [רא"ש, צאינה וראינה]. הגדרת גבולות הארץ טומנת בחובה משמעויות הלכתיות, רוחניות והיסטוריות עמוקות.
השימוש במילה צַו נועד לזרז את העם, שכן הכרת הגבולות המדויקים היא קריטית לקיום המצוות [העמק דבר]. התורה משתמשת בביטוי הייחודי אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן, שעורר דיון בקרב הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש לקרוא זאת כאילו חסרה מילה, והכוונה היא "אל הארץ, ארץ כנען". מנגד, יש הסבורים כי "כנען" הוא שמה העצמי של הארץ, בדומה לביטוי "העיר ירושלים" [רמב"ן]. גישה נוספת מציעה כי תוספת ה"א הידיעה רומזת לארץ הראשונית שנבראה בששת ימי בראשית [שפתי כהן], או לחלופין, מדגישה ששם זה נכון רק לכניסה הראשונה לארץ, בעוד שבגאולות עתידיות ייקראו הארץ וגבולותיה בשמות אחרים [העמק דבר].
הצורך לפרט את הארץ לִגְבֻלֹתֶיהָ נובע ממספר סיבות. הסיבה ההלכתית המרכזית היא שגבולות אלו תוחמים את האזור שבו נוהגות המצוות התלויות בארץ [רש"י, רש"ר הירש], וכן מגדירים מיהם תושבי הארץ הנחשבים לעניין פסיקות הסנהדרין והחובה לעלות לרגל [נחל קדומים]. מבחינה מעשית, ה' תחם את הגבולות כדי להורות לישראל היכן בדיוק עליהם להילחם, שכן מעבר לגבולות אלו לא מובטחת להם עזרה אלוהית בכיבוש [רלב"ג]. יתרה מזאת, הגבולות המפורטים כאן מצומצמים יחסית להבטחה שניתנה לאברהם אבינו, משום שהם הותאמו לגודל האוכלוסייה באותה עת. לעתיד לבוא, כאשר העם יתרבה, עתידים הגבולות להתרחב משמעותית [מלבי"ם]. ברמה האישית, פירוט הגבולות נועד גם לנחם את משה רבנו; מאחר שנאסר עליו להיכנס לארץ, שרטוט הגבולות איפשר לו לראותה בעיני רוחו ולחלק אותה כאילו הוא עומד בתוכה [צרור המור].
השימוש בפועל תִּפֹּל בביטוי אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה מתפרש בכמה רבדים. ברובד הפשט, הנפילה מתייחסת להפלת הגורל שבאמצעותו חולקה הארץ [רש"י, רבנו בחיי], תהליך שנעשה ברוח הקודש עוד בטרם נכבשה הארץ כולה [ספורנו]. ברובד המדרשי, המילה רומזת לכך שה' "הפיל" משמים את שרי המעלה של אומות כנען וכפת אותם, כדי להראות למשה וכדי להבטיח לישראל שכוחן של אומות אלו אבד [רש"י, רבנו בחיי]. ברובד הרעיוני-חסידי, ה"נפילה" מסמלת את ירידת הנשמה לעולם הזה. כשם שהמצוות מוגבלות לגבולות הארץ הפיזית, כך הנשמה "נופלת" ממקומה העליון אל המציאות החומרית כדי לרומם אותה באמצעות קיום מצוות, הזדמנות הקיימת רק במהלך החיים בעולם הזה [חומש קה"ת].