לקראת הכניסה לארץ ישראל וסיום הנהגתו של משה, עולה הצורך למסד מערכת הנהגה מסודרת שתנהל את המבצע המורכב של חלוקת נחלות הארץ. מינוי מנהיגים ספציפיים על פי ה' נועד למנוע מחלוקות ומריבות בעם סביב טיב החלקות, ולהבטיח שכל אדם יקבל את חלקו מתוך סמכות אלוהית שאין לערער עליה [שפתי כהן]. בנוסף, מינוי נציגים אלו היווה מעין נחמה למשה; מכיוון שלא זכה להיכנס לארץ, ה' אפשר לו למנות את השליחים שיבצעו את כיבוש הארץ וחלוקתה, וכך נחשב הדבר כאילו משה עצמו ביצע זאת [מלבי"ם].
הביטוי אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם מתפרש על ידי רוב הפרשנים במשמעות של "בשבילכם" או "במקומכם". כלומר, הנשיאים פועלים כנציגים ואפוטרופסים של העם. בעוד שחלוקת הארץ הכללית לשבטים נעשתה על פי הגורל, תפקידם של הנשיאים היה לחלק את נחלת השבט הספציפית למשפחות ולאנשים הפרטיים, ולבחור עבור כל אחד חלק ראוי [רש"י, מזרחי]. לפי גישה זו, התורה מעניקה לנשיאים כוח משפטי מיוחד לקבל החלטות סופיות ומחייבות עבור בני שבטם, אפילו עבור קטינים שלא יכולים למנות שליחים מבחינה משפטית, ולקבוע מי יקבל שטח בהר ומי בבקעה [שפתי חכמים, רש"ר הירש, העמק דבר, גור אריה]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים כי משמעות המילה יִנְחֲלוּ היא פשוט "ינחילו", כלומר, האנשים שיעבירו לכם את הנחלה ויפקחו על החלוקה [חזקוני, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
הכתוב פותח בציון שמותיהם של אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. אף על פי שיהושע היה מנהיג העם ומחליפו של משה, אלעזר הכהן הגדול מוזכר לפניו, משום שיהושע פעל והנהיג על פי פיו ועל פי שאלת האורים והתומים [רבנו בחיי, צאינה וראינה, אבן עזרא].
הדגשת המילים אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים מלמדת על אופיים המיוחד של הממונים: אלו היו אנשים צדיקים וישרים ששמותיהם נאים להם ומעשיהם תואמים את שמותם, כך שהעם יכול היה לסמוך עליהם שיפעלו באמונה וללא משוא פנים [קיצור בעל הטורים, מלבי"ם].
רשימת המנהיגים אינה כוללת את נשיאי שבט ראובן וגד, מכיוון שהם כבר קיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי. הרשימה פותחת בשבט יהודה, בהתאם לסדר בו עלה הגורל לחלוקת הארץ [רבנו בחיי, אבן עזרא]. עם זאת, בולט לעין כי התואר "נשיא" אינו מופיע לצד כל השבטים. אצל כלב בן יפונה משבט יהודה התואר הושמט, שכן צדקותו ומעלתו היו מפורסמות לכל ושררת המלכות של שבטו מטילה יראה ממילא, ולכן לא היה צורך להוסיף לו תואר רשמי [רבנו בחיי, צאינה וראינה, שפתי כהן]. התואר נעדר גם מנשיא שבט שמעון, כעונש על חטא הזנות של נשיאם הקודם, זמרי בן סלוא, עם בנות מדין; ומנשיא שבט בנימין, בגלל החטא העתידי של פילגש בגבעה, או לחלופין, משום שנשיאם היה נביא, תואר שמעלתו גבוהה יותר מ"נשיא" [רבנו בחיי, צאינה וראינה, שפתי כהן].
מבעד לפרטים הטכניים של חלוקת הארץ, מסתתר מסר עמוק על מהותה של הנהגה. כשם שנשיאי השבטים התאימו לכל אדם נחלה המדויקת לצרכיו וליכולותיו, כך נדרש מכל מנהיג להתבונן במונהגיו ולהתאים את תפקידם לאופיים הייחודי. הדבר משקף את ההנהגה האלוהית העליונה: ה' מעניק לכל אדם את תפקידו ואת אתגריו בחיים בהתאמה מושלמת לכוחותיו, לכישוריו ולטובתו האמיתית [חומש קה"ת].