הפסוק מציין כי וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן מונה נָשִׂיא – בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות קו"ף בשם בֻּקִּי מנוקדת בדגש [מנחת שי].
מפסוק זה ואילך, התורה מקפידה להוסיף את התואר נָשִׂיא לפני שמו של מנהיג השבט, תואר שהושמט משמותיהם של נשיאי השבטים הקודמים שהוזכרו ברשימה זו – יהודה, שמעון ובנימין. הפרשנים מסכימים כי ישנן סיבות פרטניות להשמטת התואר בשבטים הקודמים ולחזרתו החל משבט דן [חזקוני, הכתב והקבלה]:
בשבט יהודה, נציג השבט היה כלב בן יפונה. מעמדו הרם כבר היה מפורסם וידוע, שכן הוא כונה עבדו של ה' ועמד בצדקתו בחטא המרגלים, שם כבר הוגדרו המרגלים כנשיאים, ולכן לא היה צורך לכנותו שוב בתואר זה.
בשבט בנימין, הנציג היה אלידד בן כסלון, המזוהה עם אלדד הנביא. מעצם היותו נביא, הוא נחשב לאדם חשוב שניצב במדרגת נשיא ולכן התואר התייתר. גישה נוספת מסבירה שהתואר נשלל משבט בנימין בגלל המעשה העתידי והקשה של פילגש בגבעה.
בשבט שמעון, השמטת התואר נובעת מחטאו של זמרי בן סלוא, שהיה נשיא השבט והחטיא את ישראל. בעקבות מעשה זה שגרם לתקלה גדולה, לא זכה השבט שייקרא עליו שוב שם נשיא, אפילו לאחר מותו של זמרי.
נוסף על כך, שבטי ראובן וגד אינם מוזכרים כלל ברשימה, משום שכבר נטלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, בארץ סיחון ועוג. סדר השבטים המופיע כאן הוא ייחודי, ואינו חופף לסדר התולדות, לסדר הדגלים במדבר או לחלוקה לפי אמהות השבטים [חזקוני].