התוויית קו הגבול הצפוני של ארץ ישראל נמשכת פנימה אל תוך היבשת, תוך ציון נקודות במרחב המגדירות את קצה השטח. התוואי אינו ישר, אלא משנה את כיוונו ורוחבו ככל שהוא מתקדם.
המסלול מתחיל מֵהֹר הָהָר, משם יש לפנות וללכת לאורך הגבול הצפוני לכיוון מזרח, עד שמגיעים לנקודה הנקראת לְבֹא חֲמָת [רש"י]. ביחס לזיהוי מקום זה, יש הסבורים כי מדובר בעיר אנטיוכיה [רש"י]. מנגד, יש המפרשים את הביטוי כתיאור של הדרך המובילה אל העיר חמת, או לחלופין כשמו של יישוב ספציפי השוכן בארץ חמת [ביאור שטיינזלץ].
מנקודה זו ממשיך הקו אל עבר צְדָדה, כלומר לעיר צדד [ביאור שטיינזלץ], ושם מוגדרות תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל. המונח מתאר את סופי הגבול וקצותיו. הופעת ביטוי זה במקרא מצביעה על אחת משתי אפשרויות: או שהגבול מסתיים בנקודה זו לחלוטין ואינו ממשיך הלאה, או שזוהי נקודת מפנה שבה קו הגבול משנה זווית ונמשך באלכסון, כך שמידת הרוחב הקודמת של השטח מסתיימת שם [רש"י]. בהקשר הנוכחי, קו הגבול מהעיר צדד והלאה נמשך לכיוון דרום, ממערב למזרח. משמעות הדבר היא ששטחה של ארץ ישראל הולך ומצר באזור זה, בעוד שהשטח שמחוץ לגבול הולך ומתרחב [שפתי חכמים].